בשליחות שום דבר לא צפוי

במשך השנתיים שאנו בשליחות למדנו על בשרנו, שבשליחות שום דבר לא צפוי ואף פעם אתה לא יכול לדעת איך יסתיים יום, או איך יתגלגלו דברים כי תמיד יש הפתעות , לעתים נעימות ולפעמים פחות, וכך היה השבת, אמנם קשה לי לבטא את רגשותיי במילים כיוון שאני נרגש מאד מהשבת המסעירה הזאת, אך אנסה לשתף אתכם בחוויות.

השבת היו אמורים לסעוד על שולחננו (בליל שבת) כ10 מוזמנים, אך ברגע האחרון נותרו בבית הכנסת עוד 4 אורחים תיירים דוברי אנגלית שבאו להציץ ונסחבו לסעודת שבת, אנו צועדים שיירה של 14 נפשות במעלה רחוב בזרניה. מאחורנו עוד שיירה של כ10 אורחים של שליח אחר, ומאחוריהם עוד כ5 אנשים אורחים של עוד שליח, אנו צועדים במעלה הרחוב עטופים בהילת השבת, העוברים והשבים מביטים בנו בתמהון, הלב מתרונן אני מרגיש כמו ביציאה מבית הכנסת בכפר חב"ד כשההמון יוצא לביתו, אני מתמרן בין כולם לתת לכל אחד את תשומת הלב ולכוון את כולם בדרך לביתנו, זוג אחד הבעל דובר רק אנגלית ואני לא מתקשר עמו, אך אשתו ילידת אודסה שכבר 33 שנה לא ביקרה פה, משוחחת עמי ברוסית "משובחת" ומתרגמת לבעלה, אני מתמרן הלאה לתת יחס לבחור אמריקאי חבר בארגון בינלאומי שעוזר לקשר בין אזרחי מדינות שונות, הוא ביקר בכמה מדינות ערב, הוא בחור אמריקאי שמדבר רוסית כי הוא נע בין ערי אוקראינה כדי ללמד אנגלית, ומדבר ערבית כערבי מלידה. וכן עלי להתייחס לאורחים המקומיים, ולא לשכוח להתייחס ל3 הישראלים שעברו תאונת דרכים קשה בדרכם מאומן ונותרו ללא כלום וברגע האחרון שבתו באודסה.

אנו ממתינים ברמזור פינת הרחובות הראשיים, קול צחוק נשמע למרחוק קבוצת נערים בוגרי בית הספר חב"ד אודסה כ7 במספר חולפים על פנינו, לאן כולכם הם שואלים את האורחים והם עונים : אליו , מי מוזנה טוזה ? (אנו יכולים גם ?) הם שואלים את האורחים ולא אותי שכמובן נענים בחיוב, עד מהרה החבורה העליזה מצטרפת בשמחה וצהלה, ואני כאותו מלאך שעונה אמן על כורחו מהנהן בהסכמה, מה נעשה עם מקומות ישיבה ? ואיך אשתי תגיב שתראה שכמות האורחים הכפילה את עצמה, יהיה מספיק אוכל ?

אנו מגיעים לבית 20 אורחים איכשהו מצטופפים מסתדרים, קידוש, שמחה פורצת גדר, האוכל הטעים מספיק לכולם , האוירה מאד שמחה , מידי כמה דקות אנו נשפכים מצחוק כשאנו שומעים את יעקב האמריקאי מדבר ערבית או אידיש במבטא ערבי עם זלמן הבחור הישראלי ניצול תאונת הדרכים, הניגונים בוקעים את אגלי הזיעה שנוטפים ללא הרף, הסעודה מסתיימת ברכת המזון והשעה 1:30 בלילה, המשלחת הישראלית והאמריקאים פרו ערבית לא ממהרת, בזה אחר זה נגמרים בקבוקי הבירה, כוסות קפה (יחד עם חפיסות שוקולד ישראליות) נגמרות בזו אחר זו, השעה 3:15 ליעקב אין היכן לישן וזלמן המארח הישראלי הנדיב מציע לו להשאר לישן בסלון, זה בסדר מבחינתכם הוא שואל בנדיבות מופלאה ? בוודאי אנו עונים וממהרים להציע את הספה שהופכת למיטה (חלומי להכין את הקריאה למחר נגוז במהרה).

המשלחת הישראלית יוצאת מהבית בברכת שבת שלום ואנו מנקים את שאריות הפסולת שנותרו מהסעודה. יעקב מתארגן לשינה וגם אנו כך, כאשר נשמעות נקישות בדלת, הדלת נפתחת והמשלחת הישראלית בדלת, הדירה ששכרנו במרחק 2 שעות ומחצה הליכה וחשבנו להשאר ללון אצלכם . המיטות נפתחות בזו אחר זו. והאורחים מוצאים את עצמם שקועים בשינה עמוקה, לתהלים לא הצלחתי לקום לאחר שנרדמנו רק ב4 או 4:30 לפנות בוקר.

שבת בבוקר אני בדרכי לבית כנסת המדריך של פנימיית הילדים מקבל את פניי בבשורה נחמדה, היתה הפסקת חשמל כל הלילה והאוכל התקלקל, אני הולך לבדוק ואכן האוכל החמיץ מה נעשה צריך לדאוג לפזר את כל הילדים אצל משפחות, אך חלק מהשלוחים בארץ והחלק שנמצאים אף אחד לא יכול כל אחד מסיבותיו עמו, תפילה חרישית ונמצא פתרון הבנות נשלחות אל השליח הראשי, והבנים למשפחה של בעל תשובה שניתן לאכול אצלו. אצלנו אזל האוכל מריבוי האורחים (למרות הכמות הגדולה שהוכנה) ההתוועדות הסתיימה והאורחים הצטרפו הביתה.

דבר אחד ברור בשליחות שום דבר לא צפוי

שבוע טוב – השליח

תגים: אוקראינה, אורחים, חב"ד, כפר חב"ד, לא צפוי, סעודות, ערבית, שבת, שליח, שליחות