מרהיב, צבעוני, ססגוני, מושך, גם בקדושה

אחד הדברים המאוד מעניינים שלכל אחד יש את הזיכרון שלו לכל חג ומאורע מחיי משפחתו, אצלי למשל : אם תשאלו אותי מה זה סוכות ? מיד מצטייר אצלי בראש הקישוטים שהיינו תולים בסוכה, ובעיקר המנורה עם הנורות המהבהבים והציפור המצייצת שהייתה תלויה דרך קבע מתחת לפלורוסנט שבסוכה.. וגם שכחתי התחרות שירים שהיינו עושים עם ילדי כל השכנים מי שר יותר בקול… פורים ? התחפושת שלי לאשה ושבירת הבקבוק יין במדרגות משפחת ליסטוונד, פסח ? חרמזלך, ופיצוח אגוזים מסביב לשולחן כל המשפחה יחד, ואיך שכחתי.. קילוף הרי תפוחי אדמה… וכן הלאה…
גם בלימודיי בחיידר, לכל מסכת משנה שלמדנו יש לי את הזיכרונות שלי, מסכת סוכה ? פסי רכבת ! מה הקשר ? המורה רומנוב שרצה להמחיש לנו מהן חבילי נסרים שכשרים לסיכוך לקחנו לפסי רכבת.. והדמיון יכול להפליג הלאה רק שדל העט…

המכנה המשותף לכל הדברים הן הססגוניות , הצבעוניות, ואת זה לקחנו לכל החיים. יצא לכם פעם לראות ליל יום העצמאות ברחובה של עיר ? כמה ססגוניות ? כמה צבעוניות ? הזיקוקים, הספריי ברד, והמנורות הצבעוניות, המטס האווירי למחרת וכו' והכל בשביל מה ? להטמיע את היום הזה אצל כולם ? איך ? כמה שיותר מרהיב כמה שיותר מושך וצבעוני, זהו לא ישכחו את זה אף פעם …
שמתם לב כמה ססגוניות מושקעת בהכנסת ילד לחיידר ? הביצה, העוגה, הדבש, העיטוף בטלית, ואני לא זוכר הכל.. לשם מה כל זה ? לחרות אצלו שלא ישכח, איך ? ססגוניות, צבעוניות?
שמעתי שר' לוי יצחק מברדיטשוב אמר פעם : אם הרבש"ע היה שם את התאוות בספר, ואת המצוות ברחוב, כל היהודים היו נשמרים מתאוות ורצים לקיים מצוות.. אך מה עשה הרבש"ע שם את המצוות בספר ואת התאוות מול העיניים, מה נעשה ? …

בואו נחשוב לעצמנו !
הילדים שלנו עוברים ברחוב, נחשפים לכל הססגוניות והצבעוניות שבחיי החומר, החל בחנויות עם אורות מהבהבים ומוזיקה רועשת וכלה בפרסומות צבעוניות.. ועוד…
הילד בא לחיידר הוא נכנס לכיתה אפורה ומשעממת, המורה נכנס פותח את הספר ומצווה לתל' כך לעשות, השיעור נטול צבעוניות וססגוניות.. מה נצפה שלמה הילד יימשך ?

מגיע חג ! אין שום דבר חדש השנה, אותם לולבים ואתרוגים שהיו בשנה שעברה גם השנה, אותה סוכה נבנה גם השנה, אותם מצות , אך כשיגיע יום לאומי כל שנה יש הפתעות חדשות, ממה הילד יתרגש ? מה נצפה ממנו ?
אני חושב (וזאת דעתי בלבד) שחובה עלינו הורים בפרט וגם מחנכים, להכניס המון גיוון, ססגוניות וצבעוניות לחיי היידישקייט שלנו, שהילדים ידעו שכל שבת מצפה להם הפתעה ססגונית, פעם זאת הצגה שהאבא יציג בסעודת שבת הקשורה לפרשת שבוע, פעם יהיה איזה משהו הקשור לחג, אך הילד ידע זה חי זה צבעוני..

הכרתי יהודי לא חסיד, שכל שנה בליל הסדר היה מכין לילדיו הפתעות שונות ומוזרות, פעם באמצע ליל הסדר ציווה על המסובים לקום ולהפוך את הכיסא, אח"כ לקח צלוחית מים והשפריץ על ילדיו, לשאלתי מדוע ענה : כל הדברים שאנו עושים זה כדי להתמיה את התינוקות אך הם כבר לא תמהים כי גם בשנה שעברה וגם לפני שנתיים טבלנו כרפס במי מלח, אז אני מייצר להם דברים מוזרים כדי שירותקו ויתמהו ואז אספר להם את סיפור יציאת מצרים,

כמה חברה עזבו את הדרך רק בגלל שלא מצאו עניין, וכי במחוזות שאליהם הלכו יש עניין ? לא ולא ! יש צבעוניות, ססגוניות, הכל נוצץ …
חברה !
יש לנו אחריות כבדה, היום זאת לא שאלה של חסיד יותר או פחות, היום זאת שאלה בדרך, או בשבילים תועים, אם נשכיל ליצור ססגוניות וצבעוניות, למשוך את נפשו הזכה והטהורה של הדור הצעיר לאור, אפילו במחיר של שינוי כיוון שעליו התחנכנו, והיה זה שכרינו…

נקודה למחשבה …

תגים: דבש, חגים, חיידר, חינוך, חינוך ילדים, חסיד, חסידות, טלית, ילדים, לוי יצחק מברדיטשוב, מצוות, עניין, עצמאות, צבעוניות, שליח, שליחות